מקורו של כלב עבודה מצוין זה
בתוכנית גידול שהחלה בסוף המאה ה 19 בה הוכלאו מספר
גזעים
של כלבי רועים אירופיים. להכרה וטיפוחו של
הגזע כפי שהוא היום אחראי קפטן מקס
וון סטפניטץ, אשר
"גילה" את גזע זה בזמן שהיה בתערוכת כלבים, ומיד
רכש אותו. לאחר
זמן מה הקים הקפטן עמותה ששמה היה SV
ותפקידה היה פיתוח הגזע לגזע עבודה. קפטן
וון
שהיה הנשיא של העמותה החל להפיץ את הרעיון של שימוש בגזע
זה לעבודות
ממשלתיות ופרויקטים. ואכן,
לקראת שנות ה- 20 של המאה ה-20 ההחל הרועה הגרמני
להתפרסם
בתור כלב משטרה, צבא, חילוץ והגנה.
בזמן מלחמת העולם הראשונה
השתמשו בו הגרמנים. גם בזמן מלחמת העולם השנייה עשו
הגרמנים שימוש בכלבים אלו. הגזע שימש כשומר גדרות
ומגלה מסתננים ופולשים במחנות
העבודה וההשמדה.
לאחר המלחמה הביאו אותם
חיילים בריטים ואמריקאים את הגזע, וכך גזע זה תפס תאוצה
בכל העולם. הפופולריות הרבה של הגזע הביאה לגידול
לא נכון, והשבחה לא נכונה, הן
מבחינת האופי - שהפך
לתוקפני, והן מבחינה פיזית - דיספלסיה של האגן.
כיום, מחולק הגזע ל- 2
קבוצות:
1. קווי עבודה (WORK LINE).
2. קווי צורה (SHOW LINE).
הרועה הגרמני נחשב לגזע
הכלבים הקל ביותר לאילוף, עקב נאמנותו הגבוהה לבעליו.
העובדה זו, בנוסף לגופו החסון,לכושרו הגופני ולחוכמתו פתחה
בפניו את הדרך לעבודות
משטרה, צבא, חילוץ והצלה ואף ככלב
נחייה לעיוורים.
גזע הרועים הגרמני נחשב לאחד
הגזעים הכי פופולרים בישראל.
אופי:
אנרגטי, אמין
ונבון. חשוב להשיג את הגורים ממגדל בעל
שם, מכיוון שהדרישה הגדולה
וה"ייצור
ההמוני" גרמו בפרטים מסוימים
לפראות או עצבנות מופרזת ואף לבעיות אגן
רציניות.
